ריטב"א על נדרים מ״ב

« ריטב"א על נדרים מ״א ע״ב ריטב"א על נדרים מ״ג ע״א »

1 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית — אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית — אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַנְּטִיעוֹת הַנּוֹטוֹת. נָדַר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל, לִפְנֵי שְׁבִיעִית — יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת, וּבַשְּׁבִיעִית — יוֹרֵד וְאוֹכֵל.

2 נדרים פתח ↗

3 נדרים פתח ↗

4 נדרים פתח ↗

5 נדרים פתח ↗

6 נדרים פתח ↗

7 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ, לֹא יַלְוֶנּוּ וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִמְכּוֹר לוֹ וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.

8 נדרים פתח ↗

1 מתני' המודר הנאה מחבירו לפני שביעית אינו יורד לתוך שדהו. פי' שאף בדריסת הרגל אסור המודר הנאה כדאי' ד בפ"ק:

2 ואינו אוכל מן הנוטות. פירוש מענפי האילן הנוטים חוץ לשדהו אע"פ שאינו צריך ליכנס שם והיינו קודם שביעית שהפירות שלו אבל אם הגיע שביעית אם כשנדר קודם שביעית שהיו הפירות שלו אמר נכסי אלו ה"ז אסור בהם אף בשביעית שהם הפקר ויצאו מרשותו אבל לא אמר אלא נכסי אינו אסור בהם אלא קודם שביעית אבל הגיע שביעית כבר יצאו מרשותו והוא מותר בהם וכדתנן לקמן דף מו. קונם לביתך שאני נכנס ומת או מכרו לאחר מותר בית זה שאני נכנס ומת או מכרו לאחר אסור. והכי אסיקנא בגמ':

3 ובשביעית לא ירד לתוך שדהו אבל אוכל מן הנוטות. פירוש שאם נדר הנאה מחבירו אחר שנכנסה שביעית דפירי הפקר מותר לו לאכול מן הנוטות אבל לא יכנס לשדהו לאכול מהם ובגמ' דף מב: פרכינן אמאי אינו נכנס שם דהא רחמנא אפקרה לארעא נמי בשביעית ללקיטת הפירות ולאכילתן א שאמר לכן מה הועילה הפקר הפירות ופריק ר"ש בן אליקים גזירה שמא ישהה בעמידה פי' שישהה שם אחר שילקוט הפירות ויאכל אותם דהשתא לית ליה למשהי תמן דלא אפקרה רחמנא להכי והא מילתא דשכיחא היא שלא יצא משם לאלתר ומשום הכי איכא למיגזר בה אף בעמידה כדפרישית לעיל וכן הלכתא:

4 נדר ממנו מאכל. פירוש דהשתא לא מיתסר בדריסת הרגל:

5 לפני שביעית יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות. כלל:

6 נדר בשביעית יורד ואוכל. מפירות השדה דהפקרא נינהו:

7 המודר הנאה מחבירו לא ישאילנו המדיר למודר:

8 ולא ישאל הימנו לא ילונו ולא ילוה ממנו ולא ימכור לו ולא יקח ממנו. ופירשה אביי בגמ' דף מג. דכולהון משום גזירה דגזרינן לשאול משום להשאיל פי' שלא ישאל המדיר מן המודר שמא יבא להשאיל לו דמהנה ליה דכ"מ הכי הוו שדרך השואל להשאיל ודרך הלוה להלוות ומשום הכי גזרינן בהו ודכוותה אמרינן בפ"ק דע"ז דף ו.:

8 עבודה זרה פתח ↗

אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: טְרֵיפָה יוֹלֶדֶת, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר קְרָא: ״אִתָּךְ״ — בְּדוֹמִין לָךְ. וְדִלְמָא נֹחַ גּוּפֵיהּ טְרֵיפָה הֲוָה? ״תָּמִים״ כְּתִיב בֵּיהּ. וְדִלְמָא ״תָּמִים בִּדְרָכָיו״ הָיָה? ״צַדִּיק״ כְּתִיב בֵּיהּ! דִּלְמָא ״תָּמִים״ בִּדְרָכָיו, ״צַדִּיק״ בְּמַעֲשָׂיו הֲוָה? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּנֹחַ גּוּפֵיהּ טְרֵיפָה הֲוַאי, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּנֹחַ טְרֵיפָה הֲוָה, אֲמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא: כְּוָותָךְ עַיֵּיל, שַׁלְמִין לָא תְּעַיֵּיל? וְהַשְׁתָּא דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵ״אִתָּךְ״, ״לְחַיּוֹת זֶרַע״ לְמָה לִי? אִי מֵ״אִתָּךְ״ הֲוָה אָמֵינָא לְצַוְותָּא בְּעָלְמָא, וַאֲפִילּוּ זָקֵן וַאֲפִילּוּ סָרִיס, כְּתַב רַחֲמָנָא ״זֶרַע״. אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״שְׁלֹשָׁה יָמִים״ — הֵן וְאֵידֵיהֶן, אוֹ דִלְמָא הֵן בְּלֹא אֵידֵיהֶן? תָּא שְׁמַע, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה לִפְנֵיהֶם וּשְׁלֹשָׁה לְאַחֲרֵיהֶן אָסוּר. אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הֵן וְאֵידֵיהֶן, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל יוֹם אֵידֵיהֶן חַשֵּׁיב לְהוּ מֵעִיקָּרָא וְחַשֵּׁיב לְהוּ לְבַסּוֹף? אַיְּידֵי דִּתְנָא ״שְׁלֹשָׁה לִפְנֵיהֶם״, תְּנָא נָמֵי ״שְׁלֹשָׁה לְאַחֲרֵיהֶם״. תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אַבְדִּימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: נוֹצְרִים לְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְעוֹלָם אָסוּר, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ ״הֵן וְאֵידֵיהֶן״, הָאִיכָּא אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה דְּשָׁרֵי! אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לָא קָמִבַּעְיָא לִי, דְּהֵן בְּלֹא אֵידֵיהֶן, כִּי קָא מִבַּעְיָא לִי אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן — מַאי? אָמַר רָבִינָא: תָּא שְׁמַע, וְאֵלּוּ הֵן אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם: קָלֶנְדָּא, סְטָרוּנְיָיא, וּקְרָטֵסִים. וְאָמַר רַב חָנִין בַּר רָבָא: קָלֶנְדָּא — שְׁמוֹנָה יָמִים אַחֵר תְּקוּפָה, סְטָרוּנְיָיא — שְׁמוֹנָה יָמִים לִפְנֵי תְּקוּפָה, וְסִימָנָךְ: ״אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי״. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הֵן וְאֵידֵיהֶן, עַשְׂרָה הָווּ! תַּנָּא כּוּלֵּיהּ קָלֶנְדָּא חַד יוֹמָא הוּא חָשֵׁיב לֵיהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: ״לִפְנַי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים״, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הֵן וְאֵידֵיהֶן, לִיתְנֵי: ״אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים״! וְכִי תֵּימָא, הַאי דְּקָתָנֵי ״לִפְנֵי אֵידֵיהֶן״ — לְמַעוֹטֵי לְאַחַר אֵידֵיהֶן, לִיתְנֵי: אֵידָם שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵיהֶם! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, הֵן בְּלֹא אֵידֵיהֶן. שְׁמַע מִינַּהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִשּׁוּם הַרְוָוחָה, אוֹ דִּלְמָא מִשּׁוּם ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״? לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? דְּאִית לֵיהּ בְּהֵמָה לְדִידֵיהּ. אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם הַרְוָוחָה — הָא קָא מַרְוַוח לֵיהּ, אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם ״עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״ — הָא אִית לֵיהּ לְדִידֵיהּ. וְכִי אִית לֵיהּ לָא עָבַר מִשּׁוּם ״עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״? וְהָתַנְיָא: אָמַר רַבִּי נָתָן:

« ריטב"א על נדרים מ״א ע״ב ריטב"א על נדרים מ״ג ע״א »